בראשית פרק לט

מאת: עידית לנזר

פשט הפרק:
לאחר ההפסקה בה סופר על יהודה ותמר, חוזר פרקנו לעניין מכירת יוסף.  יוסף נמכר להיות עבד בבית פוטיפר, שר הטַּבָּחִים של פרעה מלך מצרים, שהיה ממונה להרוג את כל חייבי ההריגה בגזירת המלך [טַבָּחִים מלשון טֶבח]. ה' עוזר ליוסף, וכל מעשיו מוצלחים מאוד. פוטיפר מתרשם מהצלחתו של יוסף, ושם לב לכך ש"כֹּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" – יוסף אינו מנכס את ההצלחה לעצמו, אלא "שם שמים שגור בפיו", הוא מודע בתוכו, וגם אומר בגלוי כל הזמן, שהקב"ה הוא הגורם להצלחתו. יוסף מטפס במהירות בסולם ההיררכי של עבדי פוטיפר, עד שנעשה ממונה על כל בית פוטיפר וזוכה לאמונו המלא של אדוניו: "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל". לפי חז"ל, ה"לחם" הוא כינוי בלשון נקיה לאשתו של פוטיפר, שבה כמובן אסור ליוסף לנגוע. בבית פוטיפר עומד יוסף בניסיון גדול: אשת אדוניו נושאת עיניה אליו ודורשת: "שִׁכְבָה עִמִּי". יוסף מסרב, בשני נימוקים: א. זו תהיה מעילה באמון שפוטיפר נותן בו, ב. זהו חטא כלפי הקב"ה, שהרי גם בני נח שאינם יהודים מצווים על עריות. טיעוניו של יוסף אינם מרשימים את אשת פוטיפר שמוסיפה להציק ליוסף יום יום, ומכאן שעמידת הגבורה של יוסף בניסיון איננה חד-פעמית אלא מתמדת. יום אחד [לפי רש"י - יום מיוחד], הייתה חגיגה במצריים וכל בני הבית יצאו לחגוג. אשת פוטיפר נשארה בבית והתחזתה לחולה, כדי שתוכל להיות עם יוסף ביחידות. היא תופסת אותו בבגדו ועל פי חז"ל, יוסף כמעט נכנע ללחצה, אלא ש"באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון" [סוטה ל"ו:] חיבור חזק שהיה לו ליוסף אל אביו לא איפשר לו לחטוא. הוא השאיר את בגדו ביד אשת פוטיפר וברח החוצה. בראות אשת פוטיפר שזממה לא עלה בידה, דאגה להעניש את יוסף. היא העלילה עליו שניסה לאנוס אותה, ורק כשצעקה נבהל וברח. כששמע פוטיפר את דברי אשתו כעס מאוד על יוסף והשליכו לבית הסוהר. גם בבית הסוהר עזר ה' ליוסף וגם שם עלה לגדולה במהירות, עד שנעשה ממונה על כל האסירים וזכה לאמון מצד שר בית הסוהר.

מעמיקים מבט:
בפרק שלנו אנו ממשיכים לראות שהקב"ה מוביל את המציאות, ועם זאת בחירותיו של האדם נתונות בידו. סמיכות הפרשיות בין מעשה תמר למעשה אשת פוטיפר מפנה את תשומת ליבנו לדמיון שבמעשיהן. אומר רש"י: "לומר לך מה זו [תמר] לשם שמים [שרצתה להעמיד בנים מיהודה], אף זו [אשת פוטיפר] לשם שמים, שראתה באצטרולוגין שלה [בכוכבים, באסטרולוגיה] שעתידה להעמיד בנים ממנו [מיוסף] ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה". עם כל זאת, הניסיון עם אשת פוטיפר מהווה עונש מסוים ליוסף: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה", למרות שאנו יודעים כבר מהפירושים לפרק ל"ז שיוסף היה יפה תואר, התורה מציינת זאת במפורש בפרק שלנו [בפסוק ו']. מסביר רש"י: כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו. אמר הקב"ה: אביך מתאבל, ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב. מיד: "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי". אין לאדם אלא מה שעיניו רואות. יוסף יודע שאשת פוטיפר אסורה עליו, ובוחר להתנהג על פי התורה שהיא היושר והמוסר המחייב. יוסף מצליח לעמוד בניסיון המתמשך, ועל כך זוכה לכינוי "יוסף הצדיק". הקב"ה מוביל את המהלכים בדרכים שלו, ובסופו של דבר התחתן יוסף עם בתו של פוטיפר: וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה"  ואף בניו נולדים ממנה: "ויִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם".